בדיקת שמיעה ותהליך השמיעה

בדיקת שמיעה וירידה בשמיעה

מהי בדיקת שמיעה ?

בדיקת שמיעה מקצועית מתבצעת על-ידי קלינאי/ת תקשורת בחדר אטום באמצעות מכשיר אודיומטר, כאשר כל אוזן נבדקת בנפרד.

בדיקת שמיעה מתבצעת על ידי השמעת צלילים טהורים בתדירויות שונות של 250-8000 הרץ, וניטור תגובות הנבדק.

במהלך בדיקת השמיעה, הנבדק מתבקש להגיב כשהצליל נשמע חלש מאוד, וכך נקבעים בבדיקה הספים שלו לצלילים השונים, כאשר הסף הינו העוצמה החלשה ביותר שהנבדק צריך על-מנת לשמוע את הצליל.

בתמונה, ניתן לראות כי אוזן ימין מסומנת בעיגול אדום ואילו אוזן שמאל מסומנת באיקס כחול. כך נראה טופס בדיקת שמיעה. בציר המאוזן מופיעות התדירויות שהן הצלילים שנבדקו ביחידות של הרץ – HZ . בציר המאונך מופיעות עוצמות הצלילים ביחידות של דציבלים dB.
רמת השמיעה בכל תדר מסומנת על גבי הגרף. אוזן ימין באדום ואוזן שמאל בכחול. בתום בדיקת השמיעה, מציגה האודיוגרמה את תמונת מצב השמיעה של הנבדק ומאפשרת פענוח של בדיקת השמיעה.

שלבי בדיקת השמיעה:

1. הולכת אוויר (Air Conduction) - בדיקת הספים לצלילים טהורים בתדירויות שונות דרך אוזניות.

2. בדיקת דיבור – מטרת הבדיקות לוודא רמה ויכולת של קליטת דיבור בהולכת אוויר דרך אוזניות:

סף שמיעת דיבור (SRT) – הנבדק מתבקש לחזור על מילים דו הברתיות בעוצמה הולכת ונחלשת כאשר רמת הסף נקבעת ברמה החלשה ביותר בה חוזר הנבדק על 50% מהמילים (התוצאות ב-dB דציבל).
הבחנת דיבור (דיסקרמינציה) – הנבדק מתבקש לחזור על מילים חד-הברתיות בעוצמה נוחה, והציון נקבע לפי מספר המילים הנכונות.

3. הולכת עצם (Bone Conduction) – בדיקת הספים לצלילים טהורים בתדירויות שונות דרך מתנד. קופסא שחורה קטנה מוצמדת לעצם שמאחורי האוזן הנקראת מסאטואיד, וכך האוזן הפנימית נבדקת באופן ישיר. בתמונת האודיוגרמה ניתן לראות כי אוזן ימין מסומנת במשולש אדום לכיוון ימין, ואוזן שמאל במשולש כחול לכיוון שמאל.

Anchor 2

מהי ירידה בשמיעה ?

על מנת להבין מהי ירידה בשמיעה, נדרשת בחינה של תהליך השמיעה. האפרכסת שלנו באוזן החיצונית קולטת גלי-קול מהסביבה. גלי הקול נכנסים לתעלת השמע החיצונית ומרטיטים את עור התוף. מאחורי עור התוף נמצאת האוזן התיכונה. באוזן התיכונה, שרשרת של שלושה עצמימי שמע (פטיש, סדן וארכובה) מגבירה את הויברציות, ומעבירה אותן לאוזן הפנימית המכונה קוכליאה (שבלול). הקוכליאה מלאה בנוזל. הויברציות בנוזל גורמות להטיית תאי השערה שבקוכליאה. הטיית תאי השערה מומרת לגרייה חשמלית המועברת הלאה לאורך עצב השמיעה עד למוח. לבסוף, המוח מפענח את הגרייה החשמלית למסר בעל משמעות . כפי שניתן לראות, תהליך השמיעה הנו מורכב, ויכולים להיווצר ליקויים בחלקים שונים של אבר השמיעה.

ישנם סוגים שונים של ירידה בשמיעה:

ירידה תחושתית - עצבית – סנסוריניורלית- המקור השכיח ביותר לסוג ירידה זה הוא ליקוי באוזן הפנימית. ליקוי זה מתרחש עקב העברה לקויה של הגרייה החשמלית לעצב השמיעה . בדרך כלל קיים נזק בתאי השערה שבאוזן הפנימית מסיבות שונות כגון חשיפה לרעש או ירידה בשמיעה עקב העליה בגיל (Prebyacusis ). ליקוי זה אינו ניתן לריפוי בתרופות, אולם ניתן לשיקום ולשיפור באמצעות מכשירי שמיעה .

ירידה בשמיעה הולכתית – קונדוקטיבית – המקור לסוג ירידה זו הוא "בעייה מכנית" בהולכה של גלי הקול בדרכם לאוזן הפנימית. הגורם לכך יכול להיות נזק או חסימה באוזן התיכונה : דלקת, נוזלים, נתק או הסתיידות בעצמימי השמע עקב מחלה וכדומה.הגורם לפגיעה שמיעתית זו יכול להיות גם באוזן החיצונית: שעווה שיוצרת "פקק", נקב בעור התוף, וכדומה. לרוב ניתן לטפל בבעיה באמצעים תרופתיים או כירוגים.

ירידת שמיעה מעורבת - שילוב של ירידה תחושתית-עצבית וירידה הולכתית. את רוב הירידות בשמיעה ניתן לשקם באמצעות מכשירי שמיעה. מכשירי השמיעה לא מונעים או משפרים את הנזקים הנגרמים לאוזן עקב תנאים אורגניים, אולם הגברה מתאימה באמצעות מכשיר שמיעה מתקדם מחזירה את לקוי השמיעה לעולם של צלילים, החשובים להבנת הדיבור.