על מנת להבין מהי ירידה בשמיעה, נדרשת בחינה של תהליך השמיעה. האפרכסת שלנו באוזן החיצונית קולטת גלי-קול מהסביבה. גלי הקול נכנסים לתעלת השמע החיצונית ומרטיטים את עור התוף. מאחורי עור התוף נמצאת האוזן התיכונה. באוזן התיכונה, שרשרת של שלושה עצמימי שמע (פטיש, סדן וארכובה) מגבירה את הויברציות, ומעבירה אותן לאוזן הפנימית המכונה קוכליאה (שבלול). הקוכליאה מלאה בנוזל. הויברציות בנוזל גורמות להטיית תאי השערה שבקוכליאה. הטיית תאי השערה מומרת לגרייה חשמלית המועברת הלאה לאורך עצב השמיעה עד למוח. לבסוף, המוח מפענח את הגרייה החשמלית למסר בעל משמעות . כפי שניתן לראות, תהליך השמיעה הנו מורכב, ויכולים להיווצר ליקויים בחלקים שונים של אבר השמיעה.

 

ישנם סוגים שונים של ירידה בשמיעה:

 

• ירידה תחושתית - עצבית – סנסוריניורלית- המקור השכיח ביותר לסוג ירידה זה הוא ליקוי באוזן הפנימית. ליקוי זה מתרחש עקב העברה לקויה של הגרייה החשמלית לעצב השמיעה . בדרך כלל קיים נזק בתאי השערה שבאוזן הפנימית מסיבות שונות כגון חשיפה לרעש או ירידה בשמיעה עקב העליה בגיל (Prebyacusis ). ליקוי זה אינו ניתן לריפוי בתרופות, אולם ניתן לשיקום ולשיפור באמצעות מכשירי שמיעה .

 

• ירידה בשמיעה הולכתית – קונדוקטיבית – המקור לסוג ירידה זו הוא "בעייה מכנית" בהולכה של גלי הקול בדרכם לאוזן הפנימית. הגורם לכך יכול להיות נזק או חסימה באוזן התיכונה : דלקת, נוזלים, נתק או הסתיידות בעצמימי השמע עקב מחלה וכדומה.הגורם לפגיעה שמיעתית זו יכול להיות גם באוזן החיצונית: שעווה שיוצרת "פקק", נקב בעור התוף, וכדומה. לרוב ניתן לטפל בבעיה באמצעים תרופתיים או כירוגים.

 

• ירידת שמיעה מעורבת - שילוב של ירידה תחושתית-עצבית וירידה הולכתית. את רוב הירידות בשמיעה ניתן לשקם באמצעות מכשירי שמיעה. מכשירי השמיעה לא מונעים או משפרים את הנזקים הנגרמים לאוזן עקב תנאים אורגניים, אולם הגברה מתאימה באמצעות מכשיר שמיעה מתקדם מחזירה את לקוי השמיעה לעולם של צלילים, החשובים להבנת הדיבור.